למידה מההיסטוריה אינה טהרנות, חזרה על טעויות העבר אינה פרגמטיזם

ביקורת השמאלית על לאומנות ותמיכה בתוקפנות צבאית היא לא איזו המצאה חדשה של מילניאלים חולמניים, אלא פולמוס שמתקיים כבר למעלה ממאה שנים ממנו ניתן ללמוד הרבה. ועמדת השמאל העקבית בפולמוס הזו מפגינה דווקא הגיון אסטרטגי ופוליטי מפוכח.

האמזונס בלהבות: למה זה קורה ומה אפשר לעשות

הריאה הירוקה הגדולה בעולם נשרפת בקצב מסחרר בחסות הימין הקיצוני בברזיל, ועלולה להיעלם כליל. כדי שיהיה סיכוי להציל אותה נדרשים שינויים דרמטיים גם באורחות חיינו האישיים, כבר עכשיו. למשל, להפסיק לפרנס את תעשיית הבשר, שצמיחתה באה על חשבון האקלים
(שיחה מקומית)

טבע האדם ודעות קדומות: על גזענות, ליברליזם, ורדיקליזם

גזענות, איך נוטים להסבירה מתוך ראיה ליברלית, ולמה ראיה רדיקלית יותר נדרשת בשביל לייצר הבנה משמעותית ושימושית של הנושא. בחלוקה גסה אפשר להגיד שליברליזם נוטה לחפש הסברים אצל הפרט, בעוד רדיקליזם נוטה לחפש אותם אצל החברה.1 זה בהחלט המצב אם מסתכלים על הגישות לגזענות. בראייה ליברלית, ההסבר לגזענות נוטה להתחיל (אם לא להיגמר) באמירה שאנחנו מפחדים באופן טבעי מהשונה, פחד שעלול להוביל לשנאה. ובראייה צרה, זה נכון. ברור שקשה יותר לבני אדם להזדהות עם מי שהם מזהים בו שוני גדול, מי שנראה אחרת, חושב אחרת, מדבר אחרת. אבל בראייה רדיקלית, זה הסבר צר וחלקי מדי. בין דעה קדומה לגזענות רדיקלים נוטים להדגיש את ההבדל בין דעה קדומה לגזענות. אדם לבדו יכול להחזיק בדעות קדומות, אבל בשביל גזענות צריך חברה. למשל, הפחד מהשונה יכול להסביר למה שוטר לבן באלבמה עלול לחשוב דברים מוזרים על נערים שחורים, אבל הוא פחות יכול להסביר למה הוא לא חושב דברים דומים גם על ג'ינג'ים. הפחד הזה גם לא מסביר למה הדעה הקדומה על שחורים אומרת ספציפית שהם אלימים ועצלנים, בעוד יהודים תחמנים וחמדנים – ולא ההיפך. אולי חשוב מכך, הפחד מהשונה לא ממש מסביר למה שוטרים בארה"ב (ולא רק שם) הורגים נערים שחורים בכמויות עצומות, כמעט בלי השלכות עבורם. בראייה רדיקלית, מצב כזה אמנם מכיל דעות קדומות, אבל הוא גם מציג גזענות: מבנה או דפוס חברתי, שלא ניתן להסביר ברמת הפרט בלי להתייחס אל החברה. הנה דרך אחת לראות את כל זה מזווית רדיקלית: נגיד שבסדר, הפחד הטבעי מהשונה מייצר דעות קדומות. אבל מהו שונה? ומה קורה עם הדעות הקדומות האלו? הסביבה החברתית שלנו היא שמלמדת אותנו איזה שוני הוא משמעותי ואיזה לא; החברה שבה אנחנו גדלים, ההיסטוריה שלה, ויחסי הכוחות שבה, אלו מעצבים לא רק את תוכן הדעות הקדומות שלנו אלא את השפעתן על הזולת. בחברה גזענית, דעה קדומה היא הדרך הקלה מוסדות ומבנים חברתיים מבדילים בין חברה עם דעות קדומות לבין חברה גזענית שבה אנשים נרצחים או מושפלים על סמך דעות קדומות. למשל, אם נולדת לחברה בה אנשים כהי עור הם לרוב עבדים, גם אם לא תלמד מההורים שלך שלל הצדקות לכך, קשה להכיל את המחשבה שהם אנשים בדיוק כמוך. להזדהות עם אנשים שנרמסים בגסות יום-יום מול העיניים שלך זה כואב – כפי שהרבה שמאלנים ישראלים מכירים היטב מתוך חיינו כישראלים שמגלים אמפתיה לקרבנות הכיבוש הישראלי. ורובנו לא נולדנו אמפתיים, אלא עברנו תהליך קשה לפתח אמפתיה. לגדול במציאות של דיכוי זה דבר שמעצב את התפישה שלנו, כי תמיד יהיה קל יותר להאמין להצדקות (גם מופרכות) שמקלות עלינו לקבל את המציאות מאשר לדחות אותן ולפתח נקודת מבט ביקורתית שהופכת את המציאות לכואבת, מעציבה, בלתי נסבלת. דעות קדומות יכולות לצמוח בכל מקום בו יש איזשהו שוני בולט בין אנשים, אבל היא לא מספיקה כדי להתפתח לכדי גזענות. להבנתי, גזענות צומחת מתוך מציאות חברתית שבה אנשים כבר מופרדים בפועל לקבוצות וזוכים לרמות שונות של כוח וזכויות. (לא פעם, המציאות הזו מתפתחת בין היתר תודות לגזענות קודמת ודעות קדומות שעוצבו בשלב מוקדם יותר עם יחסי כוחות שונים, אולי פחות קיצוניים, אבל עדיין בלתי-שיוויוניים.) בין טבע האדם להקשר היסטורי ואם נחזור לבסוף לפער בין ליברליזם לרדיקליזם – הסתכלות ליברלית מחפשת לרוב הסבר א-היסטורי, נטול הקשר, בטבע האדם או […]

צרכנות מודעת: נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם (אנגלית)

ברשימה זו אני טוען שהתפשטות גישת הצרכנות המודעת במעגלי שמאל היא נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם, עם תפישתו שבחירה צרכנית היא מהות החירות הדמוקרטית. פירטתי טענה דומה, עם דגש מעט שונה, בטור שפרסמתי בעברית ב"שיחה מקומית" בהמשך. אל הטור בשיחה מקומית ("הצד האנטי-דמוקרטי של הצרכנות המודעת") >> אל הרשימה באנגלית ("נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם") >>