הצד האנטי דמוקרטי של הצרכנות הירוקה

בשנים האחרונות נראה שהגישה הבולטת לפתרון משבר האקלים היא צרכנות מודעת. גישה זו היא גם לא ממש אפשרית וגם מדירה את מעוטי האמצעים מהתהליך הדמוקרטי. כדי שתהיה תוחלת לעתידנו נדרשת מעורבות של המוני אנשים – אך לא כצרכנים פסיביים, אלא כאזרחים פעילים.
(שיחה מקומית)

אקו-פשיזם: כך מרוויח הימין העולמי ממשבר האקלים

גם אם נראה שהעיסוק המוגבר באקלים משרת את מחנה השמאל הגלובלי, הימין מנצל את המשבר כבר שנים – עד כדי הצדקת מדיניות רצחנית באמצעות פחדי האקלים. הפתרונות המציאותיים נמצאים בשמאל, אך עדיין מושמצים כקיצוניים מדי בעוד העולם בוער. (שיחה מקומית)

משבר האקלים גורם לייאוש קשה, אך העתיד עוד לא אבוד

אזהרות המדע על נקודת האל-חזור האפשרית מעוררות את הרושם שאם לא יקרה הבלתי-אפשרי, לא נותר כבר מה לעשות. אבל האמת היא שעדיין אפשר וצריך להיאבק יחדיו כדי לרכך את האסון – ותנועת האקלים המתגברת בהחלט מספקת תקווה ודרכים מעשיות לממש אותה
(שיחה מקומית)

אלו המגנים את הטקטיקות של האנטיפשיסטים מתעלמים מאזהרותיהם (אנגלית)

ברשימה זו אני מזכיר שהטקטיקות הלעומתיות של "פעולה אנטיפשיסטית" ("אנטיפה") מגיעות מתוך הקשר של מחקר ומעקב אחר פעילות הימין הקיצוני, ובתוך ההקשר הזה יש להבין אותן. אל הטקסט המלא >>

הפיגוע בהאלה: הממסד בגרמניה נכשל במאבק בימין הקיצוני

יש הרבה מקום להערכה כלפי הפוליטיקאים בגרמניה המתייצבים לצד היהודים ומול הטרור הניאו-נאצי, אבל בין השורות המאבק כושל, והממסד אף מקצץ בתקציבים הייעודיים שלו. וגם לדיכוי המאבק הפלסטיני יש תפקיד בהחרפת הבעיה
(שיחה מקומית)

זה לא הגודל, זאת השיטה: צמצום האוכלוסייה לא יפתור את משבר האקלים

מיתוס פיצוץ האוכלוסין מסרב למות – וחוזר כתשובה הקלה למשבר האקלים. אלא שהטכנולוגיה הקיימת מאפשרת להאכיל פי 1.5 מאוכלוסיית העולם, ומחצית הפליטות נגרמת על ידי 10% העשירים ביותר. הפתרון לא נמצא בניסיונות לשלוט בילודה ובתמותה, אלא בשינוי חברתי, כלכלי ופוליטי
(שיחה מקומית)

משבר האקלים והבחירות: הפוליטיקה מצפצפת על המדע

יש צורך דחוף בשינויי מדיניות מרחיקי לכת בשנים הקרובות כדי למנוע את נזקי שינוי האקלים החמורים ביותר. אך הפוליטיקאים בישראל בקושי מתייחסים לנושא במערכת הבחירות. נראה כי אפילו ההצעות המרחיקות לכת ביותר שלהם אינן מספיקות כדי לעמוד בדרישות המדע וההסכמים הבינ"ל
(שיחה מקומית)

למידה מההיסטוריה אינה טהרנות, חזרה על טעויות העבר אינה פרגמטיזם

ביקורת השמאלית על לאומנות ותמיכה בתוקפנות צבאית היא לא איזו המצאה חדשה של מילניאלים חולמניים, אלא פולמוס שמתקיים כבר למעלה ממאה שנים ממנו ניתן ללמוד הרבה. ועמדת השמאל העקבית בפולמוס הזו מפגינה דווקא הגיון אסטרטגי ופוליטי מפוכח.

האמזונס בלהבות: למה זה קורה ומה אפשר לעשות

הריאה הירוקה הגדולה בעולם נשרפת בקצב מסחרר בחסות הימין הקיצוני בברזיל, ועלולה להיעלם כליל. כדי שיהיה סיכוי להציל אותה נדרשים שינויים דרמטיים גם באורחות חיינו האישיים, כבר עכשיו. למשל, להפסיק לפרנס את תעשיית הבשר, שצמיחתה באה על חשבון האקלים
(שיחה מקומית)

טבע האדם ודעות קדומות: על גזענות, ליברליזם, ורדיקליזם

גזענות, איך נוטים להסבירה מתוך ראיה ליברלית, ולמה ראיה רדיקלית יותר נדרשת בשביל לייצר הבנה משמעותית ושימושית של הנושא. בחלוקה גסה אפשר להגיד שליברליזם נוטה לחפש הסברים אצל הפרט, בעוד רדיקליזם נוטה לחפש אותם אצל החברה. זה בהחלט המצב אם מסתכלים על הגישות לגזענות. בראייה ליברלית, ההסבר לגזענות נוטה להתחיל (אם לא להיגמר) באמירה שאנחנו מפחדים באופן טבעי מהשונה, פחד שעלול להוביל לשנאה. ובראייה צרה, זה נכון. ברור שקשה יותר לבני אדם להזדהות עם מי שהם מזהים בו שוני גדול, מי שנראה אחרת, חושב אחרת, מדבר אחרת. אבל בראייה רדיקלית, זה הסבר צר וחלקי מדי. בין דעה קדומה לגזענות רדיקלים נוטים להדגיש את ההבדל בין דעה קדומה לגזענות. אדם לבדו יכול להחזיק בדעות קדומות, אבל בשביל גזענות צריך חברה. למשל, הפחד מהשונה יכול להסביר למה שוטר לבן באלבמה עלול לחשוב דברים מוזרים על נערים שחורים, אבל הוא פחות יכול להסביר למה הוא לא חושב דברים דומים גם על ג'ינג'ים. הפחד הזה גם לא מסביר למה הדעה הקדומה על שחורים אומרת ספציפית שהם אלימים ועצלנים, בעוד יהודים תחמנים וחמדנים – ולא ההיפך. אולי חשוב מכך, הפחד מהשונה לא ממש מסביר למה שוטרים בארה"ב (ולא רק שם) הורגים נערים שחורים בכמויות עצומות, כמעט בלי השלכות עבורם. בראייה רדיקלית, מצב כזה אמנם מכיל דעות קדומות, אבל הוא גם מציג גזענות: מבנה או דפוס חברתי, שלא ניתן להסביר ברמת הפרט בלי להתייחס אל החברה. הנה דרך אחת לראות את כל זה מזווית רדיקלית: נגיד שבסדר, הפחד הטבעי מהשונה מייצר דעות קדומות. אבל מהו שונה? ומה קורה עם הדעות הקדומות האלו? הסביבה החברתית שלנו היא שמלמדת אותנו איזה שוני הוא משמעותי ואיזה לא; החברה שבה אנחנו גדלים, ההיסטוריה שלה, ויחסי הכוחות שבה, אלו מעצבים לא רק את תוכן הדעות הקדומות שלנו אלא את השפעתן על הזולת. בחברה גזענית, דעה קדומה היא הדרך הקלה מוסדות ומבנים חברתיים מבדילים בין חברה עם דעות קדומות לבין חברה גזענית שבה אנשים נרצחים או מושפלים על סמך דעות קדומות. למשל, אם נולדת לחברה בה אנשים כהי עור הם לרוב עבדים, גם אם לא תלמד מההורים שלך שלל הצדקות לכך, קשה להכיל את המחשבה שהם אנשים בדיוק כמוך. להזדהות עם אנשים שנרמסים בגסות יום-יום מול העיניים שלך זה כואב – כפי שהרבה שמאלנים ישראלים מכירים היטב מתוך חיינו כישראלים שמגלים אמפתיה לקרבנות הכיבוש הישראלי. ורובנו לא נולדנו אמפתיים, אלא עברנו תהליך קשה לפתח אמפתיה. לגדול במציאות של דיכוי זה דבר שמעצב את התפישה שלנו, כי תמיד יהיה קל יותר להאמין להצדקות (גם מופרכות) שמקלות עלינו לקבל את המציאות מאשר לדחות אותן ולפתח נקודת מבט ביקורתית שהופכת את המציאות לכואבת, מעציבה, בלתי נסבלת. דעות קדומות יכולות לצמוח בכל מקום בו יש איזשהו שוני בולט בין אנשים, אבל היא לא מספיקה כדי להתפתח לכדי גזענות. להבנתי, גזענות צומחת מתוך מציאות חברתית שבה אנשים כבר מופרדים בפועל לקבוצות וזוכים לרמות שונות של כוח וזכויות. (לא פעם, המציאות הזו מתפתחת בין היתר תודות לגזענות קודמת ודעות קדומות שעוצבו בשלב מוקדם יותר עם יחסי כוחות שונים, אולי פחות קיצוניים, אבל עדיין בלתי-שיוויוניים.) בין טבע האדם להקשר היסטורי ואם נחזור לבסוף לפער בין ליברליזם לרדיקליזם – הסתכלות ליברלית מחפשת לרוב הסבר א-היסטורי, נטול הקשר, בטבע האדם או […]