בין תופי המלחמה ללהבות השנאה

השיח בימים האחרונים, על רקע העימות האלים עם הג’יהאד האסלמי ברצועת עזה, מצטרף לדפוס מתמשך בשנים האחרונות: כל הסלמה מלווה בהחרפת השיח הגזעני. זה לא מקרי, ויכול לדעתי ללמד אותנו דברים חשובים הן על האלימות הצבאית הישראלית והן על הגזענות בכלל.

גזענות, למרות שקל לראות בה איזשהו באג תפישתי או טעות מחשבתית, נובעת מתוך — או לפחות מוזנת בידי — דברים ממשיים יותר, כמו מערכות של הפרדה ודיכוי או כמו עימות מזויין. תפישות גזעניות לא רק מעודדות פעולות שכאלו ומתחזקות מערכות שכאלו, אלא גם מוזנות בידיהן.

נראה הפעם כאילו הימין הפעיל את ההסלמה כמנוף להגברת הגזענות באופן מודע למדי – נוכח הקירוב הפוליטי חסר התקדים בין גוש המרכז לבין הרשימה המשותפת, הימין לא פספס את ההזדמנות לצייר את חברי הכנסת של המשותפת בתור תומכי אויב (אם לא אויבים של ממש בפני עצמם.)

איך חיים עם רצח המונים

מרגע שמופעל כוח קטלני בתוך אוכלוסיה אזרחית צפופה כמו זו של עזה, יש למעשה שתי אפשרויות: לראות בכך רצח המונים מזעזע ומגונה, או למצוא דרך להצדיק את האלימות, כך שניתן לקבלה או אפילו לתמוך בה.

כדי להצדיק את האלימות אפשר למצוא פעלולים שכלתניים, לפיהם אולי האלימות הזו תמנע אלימות עתידית מהצד השני (כנגד כל הראיות) או משהו שכזה – אבל הרבה יותר קל, ודורש פחות מחשבה, פשוט לראות באוכלוסיה המופצצת כפחות אנושית או פחות ראויה לחמלה מהאוכלוסיה המפציצה. כיוון שהפתרון הרגשי הזה, הדה־הומניזציה, קל ונגיש יותר — ובטח יותר נעים ממבט מפוכח על רצח העם הזוחל שישראל מבצעת ברצועה — זהו הפתרון שישראלים רבים מוצאים כדי שיוכלו לישון בלילה.

להפגנות אזרחיות נגד אלימות ולאיתותים על תמיכה אפשרית בקואליציה יש אולי השפעה הפוכה: קשה לראות את כל אלו בחדשות למשך שבועות מבלי להבחין באנושיותם של הפלסטינים אזרחי ישראל — ואולי בדיוק לכן היה צורך להוציא את תופי המלחמה ולהזכיר לישראלים למי אנו קוראים אדם.

אז מה עכשיו?

להסתכלות שכזו על גזענות, שרואה בה תולדה של אלימות, יש השלכות על האופן בו אנחנו נאבקים הן באלימות והן בגזענות.

מצד אחד, משמעותה שמאבק בגזענות שמתמקד בצד התודעתי — חינוך לסובלנות וכדומה — מוגבל ביכולתו להשפיע; המציאות המתגלה למול עיני התלמיד חזקה יותר מכל שיעור. מצד שני, משמעותה שתמיכה (אף אם מסוייגת) במלחמות ובצורות אחרות של אלימות ודיכוי, מתוך תקווה לזכות בתמיכת הציבור כדי לשים להן סוף בהמשך, היא תקוות שווא: האלימות של היום מייצרת את מצביעי הימין של מחר. ככל שישראל תמשיך לדכא, לנשל ולהרוג פלסטינים, היא תמשיך לגלוש ימינה, והמפלגות במרכז שמנסות להתחנף לבוחרים ימניים דרך מתן תמיכה באלימות הישראלית ימשיכו להדרדר לתהום הנשייה.

פורסם במקור בכתובת https://write.as/meemsaf/byn-tvpy-hmlkhmh-llhbvt-hshnh