המרכז לאן? רעידת אדמה פוליטית בגרמניה

גרמניה נמצאת בשבוע האחרון בתחילתה של רעידת אדמה פוליטית. ראשת המפלגה הגדולה בבונדסטאג, היורשת המיועדת של הקנצלרית מרקל, הודיעה על פרישה, והעלתה על פני השטח את המשבר הפוקד בשנים האחרונות את הפוליטיקה הגרמנית.

בשבוע שעבר, תומאס קמריך (Kemmerich), מועמד של המפלגה הליברלית-ימנית FDP נבחר לראשות הממשלה של מחוז תורינגיה שבמזרח גרמניה בזכות קולות המפלגה השמרנית (CDU) – יחד עם קולות מפלגת ״האלטרנטיבה״ הימנית-קיצונית (AfD). בכך נשבר טאבו מוקפד על שיתוף פעולה עם המפלגה, והחלה רעידת אדמה פוליטית שתורגש עוד זמן-מה

התגובות לבחירת קמריך בשיתוף פעולה עם ה- AfD הגיעו מרחבי גרמניה ומכל קצוות הקשת הפוליטית, והן היו מיידיות וחריפות. בערים הגדולות התקיימו הפגנות זעם של אלפים מחוץ למשרדי ה- FDP, אליהם הצטרפו גינויים מקולות בכירים בכל המפלגות – כולל ה- CDU וה- FDP עצמן. קמריך נאלץ להתפטר מראשות ממשלת תורינגיה רק שלושה ימים אחרי שנבחר לתפקיד. 

אך הפיאסקו התורינגי היה רק הזעזוע הראשון ברעידת האדמה הזו, וגלי ההלם מגיעים הרחק מחוץ למחוז המזרחי. במפלגה השמרנית, המובילה את הקואליציה במישור הלאומי, ראשת המפלגה הטרייה אנגרט קראמפ-קרנבאוור (Annegret Kramp-Karrenbauer, או בקיצור AKK – אק״ק), ממשיכת דרכה של הקנצלרית אנגלה מרקל, לא הצליחה לרסן את המפלגה-הבת בתורינגיה, והכריזה שהיא תעזוב את ראשות המפלגה בעתיד הקרוב ולא תתמודד על תפקיד הקנצלרית בבחירות הבאות לבונדסטאג, בסוף שנת 2021.

הפרישה של אק״ק מעלה על פני השטח את המשבר הפוליטי המתמשך בו נתונה הפוליטיקה הגרמנית בשנים האחרונות, משבר המתרכז בצד״ו, העומדת במרכז הפוליטי בתור המפלגה הגדולה ביותר, אך נאלצת לברור בזהירות שותפויות קואליציוניות במקום לשלוט לבדה כפי שזכתה לעשות בעבר.

המשבר של המרכז מתחיל בימין

במוקד המשבר המתמשך של המרכז עומד דווקא הימין הקיצוני. עד לפני כמה שנים, על רקע הטראומה העמוקה של הפוליטיקה הגרמנית מהתקופה הנאצית, לימין הקיצוני לא היה חלק בפוליטיקה הפרלמנטרית בגרמניה. מפלגות ימין ניאו-נאציות למיניהן התקיימו בשולי השוליים של המערכת הפוליטית, וזכו לכל היותר להישגים מצומצמים בפוליטיקה המחוזית והמקומית – במיוחד במחוזות המזרח, שנותרו מרוששות ומרוסקות חברתית לאחר שהבלוק הסובייטי קרס והמערב השתלט על כלכלתן. 

אך לאחר עשרות שנים של נסיונות למיתוג מחדש, שנים בהן רוב המצביעים הגזעניים והשמרניים ביותר נשארו בבית או הצביעו למפלגה השמרנית,  גרעין ימני קיצוני הקים יחד עם פורשי CDU את מפלגת ״האלטרנטיבה לגרמניה״ (AfD), שהציגה לראשונה מודל של ניאו-נאציזם מספיק מדולל ומוסווה שאינו חורג טכנית מתחום החוקי ואף מצליח לגרוף תמיכה ציבורית – שוב, במיוחד במחוזות המזרח.

הפוליטיקה של ה״אלטרנטיבה״ החלה באמת להצליח בשנת 2015, כאשר ממשלתה של מרקל נאלצה לקבל לגרמניה 1.5 מליון פליטים מהתופת בסוריה, ונחשפה לביקורת מימין ושלל נסיונות הסתה והפחדה אסלמופובית. בניגוד לשמרנות המאופקת והזהירה של ה- CDU, ה”אלטרנטיבה” מותחת את גבולות השיח ומאתגרת אותם, באופן שרבים בגרמניה, מרחבי הקשת הפוליטית, מזהים עם העלייה של הנאציזם במאה העשרים.

חרם עקרוני ופרגמטי

למרות הישגיה האלקטורליים של ה- AfD, שהגיעה ל- 13% בבחירות הפדרליות האחרונות ועד מעל ל- 27% במחוז סקסוניה (בו אני חי), כל שאר המפלגות מקפידות על אסטרטגיה של הדרת הימין הקיצוני והימנעות מכל שיתוף פעולה עם המפלגה. ההיסטוריה הגרמנית והחשש מחזרה על זוועות הנאציזם משחקים בכך תפקיד מרכזי, אבל עמדת ה- CDU וה- FDP מושפעת גם משיקולים פחות עקרוניים.

הבעיה מבחינת מפלגות המרכז-ימין היא שהן נמצאות בתחרות מתמשכת עם ה- AfD על קולות הימין. לכן מצד אחד יש להן אינטרס שלא להעליב את הבוחרים שעורקים אל ה״אלטרנטיבה״, ואף לנסות לזכות בחזרתם באמצעות פזילה ימין בהתבטאויות נציגיהן ובמדיניותן. אך מצד שני, הן חוששות לאבד את המרכז הפוליטי ולהפוך למפלגות ימין – מצב בו ה- SPD הסוציאל-דמוקרטית או המפלגה הירוקה יוכלו להרוויח בגדול מהתמצבות בתור המרכז הפוליטי החדש, בין השמאל הסוציאליסטי של ״די לינקה״ (Die Linke, מילולית ״השמאלית״ או ״השמאל״) לבין מפלגות הימין.

כך התעצבה דרכן בשנים האחרונות, במיוחד ב- CDU – פלירטוט מתמשך עם הימין הקיצוני ברמת ההתבטאויות והמדיניות, במקביל להצבת קו אדום מול המגמות האנטי-דמוקרטיות והאנטי-ליברליות המובהקות ביותר שלו וחרם עקבי על שיתוף פעולה איתו. כך המרכז יכול למשוך קולות בחזרה מהימין הקיצוני מבלי להבהיל את תומכיו המתונים יותר או לעורר זעם ציבורי גדול מדי, ובו זמנית מונע מה- AfD הישגים פוליטיים שהיו גורמים לו להראות רציני יותר ולמשוך עוד בוחרים חדשים.

מגמות סותרות במרכז הרחב

ה- CDU מייצגת קשת רחבה של מצביעים שהמאחד ביניהם אידיאולוגית הוא בעיקר שאינם שואפים לשינוי הסדר החברתי, כלומר אינם שייכים לשמאל, ובתוך האוהל הרחב של המפלגה הזו הבעיה חריפה במיוחד. 

בעבר היא נהנתה מהיותה המפלגה הגדולה היחידה מימין ל- SPD, כך שאנשי ימין קיצוני הצביעו לה בלית ברירה, והיא יכלה להדגיש עמדות ליברליות ומתונות ולזכות לתמיכה מהמרכז. בשנים האחרונות היא מוצאת עצמה נקרעת בין מגמה ימנית-קיצונית, אולטרה-שמרנית, שאינה ידידותית לזרים ומעוניינת בשיתוף פעולה עם ה- AfD, לבין מגמה שמרנית-ליברלית אנטי-פשיסטית המעדיפה לשמור על עמדת המפלגה במרכז הפוליטי ומוכנה לשתף פעולה עם הירוקים והסוציאל-דמוקרטים כדי שלא לחזק את הימין הקיצוני.

עד כה, המגמה הליברלית המתמרכזת היא המובילה המובהקת – מנהיגת המפלגה, הקנצלרית מרקל, היא הנציגה הבולטת ביותר של המגמה הזו. אך שיתופי הפעולה הרבים של המפלגה עם הירוקים והאדומים – הקואליציה הנוכחית שלה בבונדסטאג היא ממשלת אחדות עם ה- SPD, וה- CDU יושבת בשורת מחוזות בקואליציה עם עם ה- SPD, עם הירוקים, או עם שניהם – אינם נוחים במיוחד פוליטית עבור המפלגה. במקום לקדם את האג׳נדה השמרנית-נוצרית, ליברלית, וימנית שלה, היא נאלצת להתפשר על כל צעד ושעל עם שותפותיה.

לעומת ממשלות אחדות שכאלו, קואליציה עם הימין הקיצוני היא אופציה מפתה מאוד עבור המפלגה ובמיוחד עבור מרכיביה הימניים יותר – ה- AfD לא תבלום ולא תדרוש פשרות כמעט בשום נושא. להיפך, היא תמשוך את המפלגה לפעול במלוא המרץ לריסוק השמאל והגשמת חזון שמרני, ותתן תשובה קלה לשאלה התמידית אודות שילובם של זרים בחברה, שאלה שרק הולכת ומתעצמת בצל משבר האקלים וגלי ההגירה שהוא מייצר דרך אסונות טבע והזעזועים הפוליטיים הנלווים אליהם.

מרוץ נגד הדור הבא

ברקע כל השיקולים האלו עומדות מגמות דמוגרפיות ברורות: הדור הצעיר בגרמניה אינו מעוניין במה שיש לימין להציע, ונוטה באופן מובהק להצביע ל- SPD, לשמאל, ובמיוחד לירוקים. עם כל מערכת בחירות והצעירים הבוחרים בה לראשונה, מתווספים עוד קולות נגד הימין, ומגמה זו רק מעמיקה. כדי לשרוד פוליטית, ה- AfD וה- CDU כאחת חייבות למצוא מסרים שימשכו קהלים חדשים, להשיג הישגים פוליטיים מרשימים, או להצליח להחדיר יותר מתפישת עולמם לצעירים בדרכים אחרות – למשל דרך השפעה על תרבות ותקשורת או על מערכות החינוך.

אך ללא קואליציית ימין, נותר רק הנסיון האינסופי למתג מחדש את הימין בתור מגניב, מרדני ועכשווי, נסיון עם סיכויי הצלחה מוגבלים תמיד כאשר מדובר בנסיון למכור את שימור הקיים או חזרה לעבר מיתי. רק קואליציית ימין תפתח בפני הימין דרכים פרקטיות יותר להתחזק – אך ל- AfD, שלא החזיקה עמדות השפעה עד כה, יש הרבה יותר להרוויח מקואליציה שכזו מאשר ל- CDU, שמחזיקה כמעט מאז ומתמיד בעמדות ההשפעה הגבוהות ביותר.

השאלות האלו, והמשבר אותו הן מייצגות, עמדו כבר במרכז המאבק על הנהגת הצד״ו ב- 2018 לאחר שהודיעה מרקל שלא תתמודד על תפקידה ב- 2021. אק״ק, הממשיכה המועדפת על הקנצלרית, ניצחה בבחירות הפנימיות האלו בהפרש זעיר מול פרידריך מרץ (Merz), מליארדר שמרני חסר-סבלנות הנחשב גם כעת לנציג המשפיע ביותר בתוך המפלגה של המגמה האולטרה-שמרנית ה״פתוחה לימין״.

מועמדים, סכנות והזדמנויות

במאבק ההנהגה המחודש שנפתח כעת, מרץ צפוי להתמודד נגד שני גברים אחרים המייצגים דרך הקרובה יותר לזו הנוכחית – שר הבריאות הצעיר יינס שפאן (Jens Spahn) וראש ממשלת מחוז נורדריין-וסטפאליה ארמין לאשט (Armin Laschet) – והבחירה ביניהם צפויה לעצב באופן מכריע את כלל הפוליטיקה הגרמנית בשנים הקרובות. 

לאשט הוותיק נתפש בתור “מרקל אבל גבר” והינו יריב נחרץ של ה- AfD, בעוד שפאן הצעיר נמצא בימין ה- CDU בנושא הזרים מצד אחד, אך בצד המתקדם יותר של המפלגה בנושאים הקשורים לקהילה הלהט”בית, בין היותר בשל היותו הומו בעצמו.

על כל פנים, שפאן או לאשט יתמודדו ב-2021 על קולות המרכז מול ה- SPD והירוקים, וישמחו להרכיב קואליציה איתם. אך מרץ, אם יחליף את אק״ק, מבטיח להיאבק על קולות הימין הקיצוני, ובדרך לשם בוודאי ימשוך את כל המרכז הפוליטי קרוב יותר לעמדות הניאו-נאצים – איתם הוא גם עלול להרכיב קואליציה, וכך לשים בידיהם לראשונה כוח אמתי ואת הסיכוי לשמור על רלוונטיות בעידן המשבר.

עבורנו בשמאל, יש במצב הזה סכנה עצומה אך גם הזדמנות. ה- CDU נתפשת כרגע כחסרת-כיוון ותהיה עסוקה במאבקי כוח פנימיים בזמן שמפלגות השמאל מציגות עמדות ברורות ומוכרות – ורלוונטיות בהרבה בעידן משבר האקלים והחשש מחזרת הפאשיזם. בתורינגיה למשל, אם יתקיימו בחירות חוזרות אחרי הפיאסקו של שבוע שעבר, השמאל צפוי כרגע להשיג רוב ברור ומוצק.

מצד שני, אם השמאל הגרמני לא יצליח לצאת מתקופת המעבר הדרמטית הזו כשידו על העליונה, הסכנה הנשקפת מימין עלולה להיות גדולה מתמיד.

אני מודה ליואב לוי על הסיוע בהכנת הטקסט. מומלץ לעיין בדיווחיו תחת התגית #מה_פתאום_נאצים בטוויטר, מקור מקיף ומעמיק לעדכונים בעברית בכל הנוגע לימין הקיצוני בגרמניה